​בסוף שנת 1882 החליף ראובן לרר את אחוזתו באודיסה בנחלה שבוואדי חנין, סמוך לראשון לציון. ראובן לרר לוקח את בנו משה ועולה לארץ ישראל לראות את נחלתו, ראשיתה של ההתישבות היהודית בנס ציונה

בשנת 1890 החליטו משפחות איזנברג והוכברג לצאת מ"הנחלה" ולבנות את "הבית המשותף" על הדרך המובילה לנבי רובין. בבית האבן בן ארבעת החדרים, הוקדש חדר אחד לצרכי ציבור - בית כנסת, בית ספר ובית ועד המושבה. בחצר הבית עמד עץ תות עתיק יומין שבצילו התכנסו אנשי המושבה

מיכאל הלפרין, פעיל ציוני נלהב, רכש בשנת 1890 כ-170 דונם מאדמות ראובן לרר. מטרתו היתה להקים "מושבת פעילים שכירי יום" ראשונה בארץ, ומרכז חינוך והכשרה בהתאם לעקרונותיו הסוציאליסטיים

בשנת 1905 נרכשה גבעת האהבה, הגבעה שבשלב המושבה, בעזרת חברת "גאולה" ובסיוע תושבי המקום: חיים טפר, ירושובסקי ויוסף פלדמן. בראש הגבעה הוצב פעמון אשר לפי צילצוליו התנהלו חיי המושבה, עבודה ומנוחה, חג ומועד וחירום

בשנת 1912 ביוזמת חיים טפר, החליטו בני המושבה להקים בית כנסת גדול למרגלות גבעת האהבה. הבניה נעשתה בהתנדבות ומומנה מתרומות המושבה וללא עזרת הברון. ממועד סיום הבניה בשנת 1925, בית הכנסה הגדול שברח' תל אביב 17 בנס ציונה פועל ברציפות עד היום